תאנא בהני עיינין וכו׳: למדנו באלו עינים. דז״א, בשני גוונים שבהם, באדום ושחור, שורות שתי דמעות. וכשרוצה קדש הקדשים לרחם על ישראל מוריד שתי דמעות להתבשם בים הגדול. מהו ים הגדול. הוא ים החכמה העליונה, שה״ס הבינה החוזרת לחכמה, ושתי דמעות שמוריד שמה, כלומר, כדי שיתרחצו בלבן, במבוע היוצא מחכמה הגדולה, ומרחם על ישראל.

פירוש. כי אומר לעיל (אות רט״ז) וכד אתגלי חוורא וכו', כל אינון גוונין לא משתכחין, ומשתקעין לתתא, וכן (באות רי"ז) ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא, דאינון תאומין, כחדא, וכו'. מתערבין דא בדא וכו', ומשום שסומקא ואוכמא מתערבים זה בזה הם נקראים שתי דמעות, מלשון המדמע והמנסך, וז״ש, בסומקא ואוכמא שראן תרין דמעין, דהיינו בשעה שנגלה עליהם הלבן מעין א״א, אז מסתלקים סומקא ואוכמא ומתערבים זה בזה בסו״ה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם, ונעשים שתי דמעות. וז״ש כאן, וכד בעי קודשא דקודשין שהוא א״א, לרחם על ישראל, אחית תרי דמעין, שהם סומקא ואוכמא, מעיני ז״א, עי״ז שמשפיע אליו מלבן שבעינא פקיחא שלו, והן מסתלקות ומתערבות זו בזו בתוך הים הגדול, שהוא הבינה, ואז מתגלה הארת החכמה לישראל. וז״ש דיתסחון בחוורא במבועא דנפיק מחכמתא רבא, שע״י רחיצת העינים בלבן דעין א״א, הנה נעשות למבוע, שיוצאת ממנו חכמה גדולה, ובזה נמצא, ומרחם להו לישראל.