תאנא האי חוטמא וכו׳: למדנו חוטם זה דז״א, הוא קצר, וכשהעשן מתחיל לצאת הוא יוצא בחפזון, והדין נעשה. ומי מעכב את החוטם שהדין לא יצא, הוא החוטם של עתיקא קדישא, שהוא נקרא ארך אפים לכל. הן לצדיקים והן לרשעים.

פירוש. כמו העינים דז״א, שהם חסרים מקו ימין שהוא חסדים, משום שאצילותן מתחילה מעת שיוצאת הי׳ מאויר, ונתגלה הקו השמאלי, ושולט בלי ימין, (כנ״ל אות ר"ח) אף החוטם דז״א הוא כך, שמתחיל מקו שמאל, מטעם היותו כולל את העינים, וע״כ כמו שהעמים ממשיכים החסדים מעינא פקיחא דא״א, אף החוטם ממשיך החסדים מחוטם דא״א, כי כל בחינה מקבלת מבחינה שכנגדה בעליון. וז״ש האי חוטמא זעיר, כי מטרם שהחוטם מקבל החסדים מחוטם דא״א להלביש החכמה, אין החכמה מאירה בו, והוא קצר, כי החכמה היא ארוכה. וכד שארי תננא לאפקא, נפיק בבהילו ואתעביד דינא. ואי יוצאים רק הדינים המחוברים עם החכמה, שנקראים כאן עשן, שהם יוצאים להעניש הרשעים הממשיכים החכמה ממעלה למטה, כנ״ל בגוון סומקא שבעינים (באות ר״י) וכמו שהם נקראים שם ז׳ רהיטין, בסו״ה רצוא ושוב, (ע״ש), אף כאן נפיק בבהילו ואתעביד דינא. וז״ש, ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא, חוטמא דעתיקא קדישא, כי כל בחינה מקבלת מבחינתו בעליון, וכשהוא מקבל ממנו החסדים מתלבשת בהם החכמה ואז היא מאירה גם בחוטם דז״א, וגם החוטם דז״א נקרא עתה, ארך אפים כמו החוטם דעתיקא קדישא, כי החכמה שה״ס אורך, מאירה בו.