ותנא כתיב מן וכו׳: ולמדנו, כתוב מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, דהיינו ב״פ יה יה. והוא כנגד ב׳ לחיים שהשערות מתאחזות בהם. ומשראה דוד, שהשערות נמשכות ותלויות, פתח ואמר הויה לי לא אירא הויה לי בעוזרי, דהיינו בשם שלם הויה. בשם שלא חסר בו ו״ה, בשם שהוא קדוש. ובשם מלא זה נזכר אדם. כי אין המוחין שורים אלא בשם מלא כנ״ל.

פירוש תקון א׳ דדיקנא, ה״ס מן המצר קראתי יה, ששם השערות קצרות מאד, שזה מורה שאין החסדים נמשכים מהם בהרבה. והוא משום ששם כלולה המלכות דמדת הדין, כמ״ש בתקון א׳ דדיקנא דא״א (כנ״ל אות צ׳) ושערות קצרות אלה הן אחוזות בתחילת הלחי התחתונה תחת פאתי הראש. ואח״כ בתקון הרביעי עולות השערות מהלחי התחתונה, על הלחי העליונה שה״ס בינה כלומר, שנמתקו בבינה הנקראת רחובות ומתמתקים שם ומתפשטים במרחב הזקן, וה״ס ענני במרחב יה, שה״ס מרחב הזקן, ומרחב. וז״ש, מן המצר וגו׳ תרי זמני יה יה, לקבל תרי עלעוי, שהם כנגד ב׳ הלחיים, שהשם יה הראשון הוא בלחי העליונה, ושם יה השני הוא בלחי התחתונה כנ״ל. ואח״כ התחילו השערות להתפשט במרחב הזקן, וז״ש ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין, שארי ואמר הויה וגו׳. שאז נשלם שם המלא הויה, ואינו חסר עוד ו״ה. כי התרחבות השערות מורה על ריבוי החסדים.