עפר מן האדמה: היינו דמות בתוך דמות. ויפח באפיו נשמת חיים, היינו החותם של הטבעת לפני ולפנים. וכל זה למה. כדי להוציא ולהכניס בו, סתים דסתימא עלאה, שהוא חכמה סתימאה דא״א, עד סוף דכל סתימין, שהיא החכמה דל״ב נתיבות, שבז״א, שהוא סוף ההעלם, כי אחר שתגיע חכמה זו דל״ב נתיבות מז״א אל הנוקבא דז״א, היא מתגלית, ואינה עוד סתומה, וע״כ נבחן ז״א לסוף דכל סתימין. והיא נשמה שכל החיים שלמעלה ושלמטה, דהיינו המוחין של ז״א, ושל הנוקבא הכוללת התחתונים, תלוים מנשמה ההיא ומתקיימים בה.

פירוש. עפר מן האדמה, הוא סוד מיתוק המלכות בבינה, שעי״ז נעשית מוכשרה לקבל אור העליון (כנ"ל ב״א דף ז׳ ד״ה כבר). וז״ש, עפר מן האדמה דיוקנא בגו דיוקנא, דהיינו שנכללה צורת המלכות דז״א הנקראת עפר, בצורת הבינה הנקראת אדמה. ויפח באפיו נשמת חיים טברקא דגושפנקא גו בגו, דהיינו המוחין דבינה שה״ס המלכות הכוללת בתוכה ג׳ הקוין, אז נקראת טברקא דגושפנקא, ואור הזה דמלכות וג' קוין, נקרא נשמה דז״א, משום שמקבלו מבינה, ואור הבינה נקרא נשמה. וז״ש, וכל דא למה בגין לאשתלפא, וכו'. דהיינו שתכלול חכמה דא״א בתוך חכמה דל״ב נתיבות דז״א, ואח״כ ישפיע אותם אל הנוקבא שלו הנקראת חכמה תתאה ששם מקום הגילוי.