תאנא אתתקן דכורא וכו׳: למדנו, הדכר, שהוא ז״א, נתתקן בהצד שלו, שהוא ימין, ברמ״ח תקונים הכלולים בו. מהם הם בפנימיות ז״א, ומהם בחצוניות שלו, מהם רחמים, ומהם דין. וכולם של דין נתאחזו בדינים דאחורים דז״א שהנוקבא מתפשטת שם, והן נתאחזו ונתפשטו. בצד שלה.

פירוש. ענין רמ״ח תקונים כבר נתבאר לעיל, (בהר אות נ') וז"ל, ובגין דא יהיב לון אורייתא משמיה, זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר, והא אוקמוה, י"ה עם שמי שס״ה, ו״ה עם זכרי, רמ״ח. והפירוש הוא. כי מקור כל העבירות ונתינת כח לסטרא אחרא הוא גילוי הג״ר ממעלה למטה, שזו היתה הסבה לשבירת הכלים, וזה היה חטא של עצה״ד דהיינו שגילה הג״ר של השם מה שצריכים להעלים. ומקור כל המצות הוא להעלות מ״ן להמשכת המוחין בדרך ג׳ קוין, הממשיכים רק ו״ק דג״ר, כי הקו האמצעי ממעט הג״ר דקו שמאל שלא תמשכנה ממעלה למטה. (כנ"ל ב״א דף ס׳ ד"ה מחלוקת) הרי שכל התורה היא תקונים של השם הויה, אשר שס״ה לא תעשה הם תקונים להעלמת הג״ר שה"ס י״ה. ורמ״ח מצות עשה הן תקונים להמשיך ולגלות הו"ק דג״ר, שה״ס ו״ה. וז״ש, יהיב לון אורייתא משמיה, דהיינו לתקון שם הויה. י״ה עם שמי, שס"ה. כלומר, שהכתוב זה שמי לעלם, סובב על הג״ר דג"ר שצריכים להעלים והרמז על זה ש שמי עם י״ה גימטריא שס״ה, שעל ידיהם בא התקון של העלם י״ה. ו״ה עם זכרי, רמ"ח, כי זכרי, היינו מה שמצוה להזכיר ולגלות, שזה סובב על הו"ק דג״ר, שה״ס ו״ה, ובא הרמז, אשר ו״ה עם זכרי, הם סוד רמ״ח מצות עשה, שנתנו לנו לגלות ולהמשיך המוחין דו״ק דג״ר.

וז״ש אתתקן דכורא בסטריה, שה״ס ז״א, ברמ"ח תקונין דכלילן ביה, שה״ס רמ״ח מצות עשה, הממשיכים בו המוחין דו״ק דג״ר. מנהון לגו ומנהון לבר, שיש מצות התלויות במחשבה ודבור, שהם תקונים לפנימיות ז״א, ויש מצות התלויות במעשה, שהם תקונים לחצוניות ז״א. מנהון רחמי, דהיינו התלויות בקו ימין דז״א, מנהון דינא, דהיינו התלויות בקו שמאל דז״א, ואומר, כלהו דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי, כלומר שדינין דשמאל נעשו בו לדינין דאחורים, דנוקבא אתפשטת תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. שע״י תקון זה שהשמאל נעשו בו לאחור, נתדבקו כל הדינים בסטרהא דנוקבא, וז"א נשאר כולו רחמים.