תאנא עד לא וכו׳: למדנו, מטרם שהוכנו תקוני המלך, היה עתיקא דעתיקין דהיינו המאציל העליון, בונה עולמות ומתקן תקונים להתקיים. נוקבא ההיא לא נתבסמה ולא נתקיימה עד שירד החסד העליון ונתקיימו, כי להיותה חכמה דשמאל שאין לו קיום זולת בהתלבשות עם החסד שבימין. כנ״ל. ונתבסמו תקונים דנוקבא ביסוד הזה שנקרא חסד, ז״ש, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, דהיינו המקום אשר כל הדינים נמצאים שם, כי אדום מורה על דינים. ולא נתבסמו עד שהתקין הכל, ויצא החסד הזה ונתישב בפי היסוד, שהוא עטרת היסוד ששם נגלה החכמה, (כנ״ל אות שי״א) וז״ש וימת וימת, בי לא נתקיימו ולא נתבסמו להיותם דין בדין בלי חסד.

פירוש. כי סוד שביה״כ היה בכל ספירה, וע״כ מזכיר אותם בעתיקא, ובז״א, ובנוקבא. ואומר, שע״כ נשברו ז׳ מלכים דנוקבא להיותם חכמה בלי חסדים. עד שיצא מלך הדר, שה״ס חסדים ואז נתקיימו. כמ״ש לפנינו.