וכל תוקפא דלהון וכו': וכל הכח שלהם הוא להעביר הקליפה העליונה, וכשמגיעים לקליפה השניה, שהיא חזקה, הוא קשה להם, ומכים בה כל ימיהם כולם, בלשוניהם, שהן חזקות כפטישים, ואין להם רשות להוציא ממנה מים. אלא אלו הטפות שיצאו על ידך, בזמן שנאמר בה, ויך את הסלע במטהו פעמים, ובהכאה השניה יצאו אלו טפות. והם הרמזים של חכמה הרמזים של חכמת הקבלה, שהם במסכת חגיגה ושאר משניות. ואותו אבן אין מי שיוציא ממנה חכמה שהיא בפנים, שאין לה סוף, חוץ ממך, שנאמר בך, הלכה למשה מסיני.

פירוש המלכות נקראת אבן. ונודע שיש ב' מיני מלכות, א' עצם המלכות מטרם שנמתקה בבינה, הנקראת מנעולא. ומלכות השניה אחר שנמתקה בבינה הנקראת מפתחא. וכל המוחין המתגלים בז"א ומלכות, הם מבחינת המלכות דמפתחא. אבל מבחינת מנעולא אין מתגלה כלום, כי אינה ראויה למוחין כלל, עד גמר התקון. (כנ"ל ב"א דף ז' ד"ה וכבר). וז"ש וכל תוקפא דלהון לאעברא קליפה דלעילא, דהיינו שמעברים הדינים והקליפות מן המלכות דמפתחא, ומגלים המוחין ממנה. וכד מטן לקליפה תניינא דאיהי תקיפא, דהיינו לדינין דמלכות דמנעולא, ולית לון רשו לאפקא מינה מיא. כי ממנעולא אינם יכולים לגלות המוחין מטרם גמר התקון. אלא אלין טפין וכו' ויך את הסלע במטהו פעמים, שה"ס המיעוט דקו אמצעי הממעט את השמאל, בכח מסך דחירק שבקו אמצעי,שהוא משה. והוא מכה פעמים מתחילה מכה במסך דמנעולא, ואח"כ במסך דמפתחא. כי גונז את המנעולא כדי שלא תעכב גילוי המוחין. כמ"ש כל זה באורך לעיל (לד דף י"ג ד"ה ונתבאר ע"ש) וז"ש ובמחאה תניינא נפקי אלין טפין, דהיינו במיעוט דמפתחא דוקא, וכן משם ולהלאה כל החכמים מוציאים ומגלים המוחין שה"ס טפות מים רק ממפתחא בלבד. ולפיכך בקשו מרעיא מהימנא שיקרב את גמר התקון, ויקח את אבן הזה, שה"ס מלכות דמנעולא, ויתקן אותה. וז"ש (באות ע"ב) קום רעיא מהימנא טול אבנא דא בידך וכו'. דהיינו האבן דמנעולא.