ת"ח כל ההוא וכו': בוא וראה, כל מי שזכה לי"ג שנים והלאה נקרא בן לכנסת ישראל, שהיא המלכות. וכל מי שהוא מבן עשרים ומעלה, וזוכה בהם, נקרא בן אל הקב"ה ודאי, דהיינו ז"א, כמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם.

פירוש. יש ב' מיני ג"ר, יש ג"ר הנמשכים מישסו"ת, והם מוחין דנשמה לזו"ן. ורק זו"ן הקטנים המלבישים לז"א מחזה ולמטה, הם מקבלים ג"ר אלו. אבל ז"א עצמו עדיין נשאר בבחי' ו"ק חסר ג"ר. עד שנמשכים לו הג"ר דאו"א עלאין, ואז גם ז"א עצמו משיג ג"ר. והם מוחין דחיה. וזו"ן הקטנים, שלהם מספיק גם ג"ר דישסו"ת, שנבחנים שניהם לבחינת מלכות, להיותם מלבישים במקום מחזה ולמטה דז"א, שמקום זה שייך כולו למלכות. וכן הוא בתחתונים, שאם אדם משיג מוחין דנשמה, הוא מקבל אותם מזו"ן הקטנים שהם מקבלים מישסו"ת. ואם אדם משיג מוחין דחיה הוא מקבל אותם מז"א עצמו. וכשהוא בן י"ג שנה ומעלה מקבל מוחין דנשמה. וכשהוא בן עשרים ומעלה מקבל מוחין דחיה.

וזה אמרו, כל ההוא דזכי לי"ג שנין ולהלאה אקרי בן לכנסת ישראל. כי אז מקבל מוחין דנשמה מזו"ן הקטנים ששניהם הם כנסת ישראל שהיא מלכות. וע"כ נקרא בן אליה. אבל לא לז"א עצמו, כנ"ל. וכל מאן דאיהו מבן כ' שנין ולמעלה וזכי בהו, אקרי בן לקב"ה. כי אז מקבל מוחין דחיה מז"א עצמו המקבל מאו"א עלאין. וע"כ נקרא בן לז"א דהיינו להקב"ה.