פקודא בתר דא וכו׳: מצוה שלאחר זה היא ברכת כהנים. יברכך ה', יאר ה', ישא ה', המקור מג׳ שמות אלו הוא יוד הי ואו הי. קדושה אהיה אהיה אהיה, שממקור שלו, יוד הא ואו הא. הקשר של שניהם היחוד של שניהם, הוא אדני, שבו א״י. ורמוזים א״י רביעי, משני שמות המפורשים בהם. (דרמיזין איהדונה״י, אינו מן הזהר, אלא גליון שהכניסוהו בפנים).

פירוש. מבאר כאן השם יב״ק, שהוא ר״ת יחוד ברכה קדושה, שסודם ג׳ שמות, אהי״ה הוי״ה אדנ״י, שבגי׳ יב״ק. ומפרש תחלה הברכה שה״ס ברכת כהנים, וז״ש, יברכך ה׳ יאר ה׳ ישא ה׳, מקורא דתלת שמהן אלין יוד הי ואו הי. דהיינו שברכה הוא הויה, והם ג׳ שמות הויה שבברכת כהנים, שהם כנגד ג׳ קוין, שה״ס ג׳ יודין שבהויה במילוי ס״ג, יוד הי' ואו הי'. דהיינו שג' יודין דס״ג, הם ר״ת דג׳ הויות אלו. ועתה מפרש קדושה, וז״ש, קדושה, אהיה אהיה אהיה, דממקורא דיליה, יוד הא ואו הא. שקדושה ה״ס אהיה, והם ג׳ אהיה, כנגד ג׳ קוין וה״ס ג׳ אלפין שבהויה במילוי מ״ה, כזה יוד ה א ו א ו ה א. כי ג׳ אלפין אלו הם ר״ת של ג׳ אהי"ה. ועתה מפרש יחוד, וז״ש, קשורא דתרויהו יחוד דתרויהו אדני, שהיחוד של אלו ב׳ שמות הויה אהיה שבקדושה ובברכה, הוא בסוד השם אדנ״י, דביה א״י, שע״כ נמצאים בו ראשי התיבות של ב׳ שמות אהיה הויה, שהם א׳ דאהיה, י׳ דהויה, שזה רומז שב׳ שמות אהיה הויה, מתיחדים ב א״י ד א דנ י. וכיון שיש ג׳ אהיות וג׳ הויות כנגד ג׳ קוין, שה״ס ג׳ יודין שבהויה דס״ג וג׳ אלפין שבהויה דמ״ה, נמצא שלאחר יחודם זה בזה הם ג׳ פעמים א״י כי בכל קו יש א״י כנגד ראשי תיבות הויה אהיה, ו א״י שבאדני, שה״ס מלכות, הם מקבלים מג׳ א״י שבג׳ קוין אלו. וז״ש, ורמיזין א"י רביעאה, מתרי שמהן מפרשן דרשימין בהון, אשר א״י דאדני הוא א״י רביעי הנעשה מיחוד ב׳ שמות אהיה הויה. שהוא מקבל מג׳ א״י שבג׳ קוין כנ״ל. (ע״כ רעיא מהימנא)