דהא תננא אתכניש וכו': שהרי העשן נאסף ונכנס ונתקמט בהאש, והאש נאחזה בהעשן, ונכנסו שניהם לפנימי פנימיות, עד שנח הכעס. והיינו פעולה א' שבדיבור הסמוך שנעשה מכח הבינה שחזרה לראש א"א, ע"ש. ואחר שנתיחדו כולם זה בזה, והכעס נח, נעשה זווג חדש, אז נעשה נחת רוח וקשר אחד מג' הקוין, ונקרא זה, נייחא. והיינו פעולה הב' שבדיבור הסמוך ע"ש. והוא נחת רוח, מחסדים, וחדות כל, מחכמה, כאחד. כי החסדים נשלמו מהארת חכמה והחכמה מלבוש החסדים, כנ"ל בדיבור הסמוך. והם הארת הנרות. מבחינת השמאל, ואור הפנים. מבחינת הימין. ומשום זה כתוב וירח ה' את ריח הניחח, כמי שמריח ומאסף הכל למקומו.