תיאובתא וכו' תשוקת הנוקבא אל הדכר אינה, אלא כשהוא מכניס בה רוח, והיא מורה מיין נוקבין לקראת מיין דכורין העליונים, כך כנסת ישראל, דהיינו המלכות, אינה מעוררת חשקה אל הקב"ה, אלא על ידי רוחות הצדיקים הנכנסים בתוכה, בסוד מ"ן, ואז מים נובעים מתוכה, שהם אורות חסדים מבחינת נקודת החירק המאירים בה מכח נשמות הצדיקים כנ"ל. לקראת המים של הדכר, שהם האורות דקו ימין, עם מוחין דנקודת החולם כנ"ל, ובחינתה עצמה ה"ס נקודת השורק, כנ"ל, וכל, ג' בחינות חש"ח הללו נעשה תשוקה אחת ואגודה אחת וקשר אחד, וזהו רצוי כל, וזהו הטיול שהקב"ה מטייל עם הצדיקים בגן עדן. וחושב ה' בחינות, הנעשים מג' הבחינות חלם שורק חירק, והם ה' בחינות מוחין הנקראים נ"ר נח"י. תיאובתא, הוא אור נפש. צרורא הוא אור הרוח. קשורא, הוא אור הנשמה. רעוא דכלא, הוא אור החיה. טיולא, דמטייל קב"ה בנשמתהון דצדיקיא, היא אור היחידה.