עד דאתפשטת וכו': עד שנתפשטה הבינה ושרתה בתוך הגרון דא"א, מקום שהוא נובע תמיד, בסוד שהוא רוח חיים. רוח פירושו קומת ו"ק, ומתוך שהבינה יצאה מראש דא"א, לגרון, היא נעשתה לו"ק חסר ג"ר, וע"כ אומר, שהוא רוח חיים.

וכדין, כד אתפשטת וכו': ואחר כך, כאשר נתפשטה מחשבה ההיא, חכמה דא"א, ושרתה במקום זה, בהבינה, דהיינו שהבינה חזרה וקבלה ג"ר מהחכמה דא"א, ונעשית הבינה שוב לבחינת מחשבה, נקרא אז מחשבה הזו בשם אלקים חיים. שכתוב, הוא אלקים חיים. פירוש. כי מטרם שהבינה השיגה ג"ר היתה רק באותיות מ"י של אלקים, כי אותיות אל"ה נפלו ממנה לזו"ן, וכשחזרה לראש א"א עם אתוון אל"ה, נעשה בה שוב השם אלקים, אלא שהיה עוד סתום ואינו מאיר מטעם חוסר חסדים. וכשקנתה ג' הקוין, נעשה בה השם, אלקים חיים, כנ"ל בהקדמת הזהר דף ל' אות כ' ע"ש.