ת"ח ביומא דראש השנה וכו': בוא וראה ביום ראש השנה נדון העולם, והקב"ה יושב ודן כל העולם. וסטרא אחרא ההוא עומד מצד זה, וכל אלו שנדונו למיתה משגיח עליהם, ונרשמים לפניו. ובשעה שישראל מעוררים רחמים בקול שופר ההוא, אז נתערבב לו הכל (כמ"ש זה וירא אות שפ"ג בהסולם ע"ש) שאינו יודע ואינו משגיח באלו שנדונו. עד, שלאחר כל אלה אינם חוזרים בתשובה, ונגזר עליהם מיתה, יוצאים כתבים מבית המלך ונמסרו לו, לס"א, כיון שהכתבים נמסרו לו אינם חוזרים עד שנעשה הדין.