ת"ח אינון אבנין וכו': בוא וראה אלו אבנים של יסודות ציון וירושלים, ח"ו ששלטו עליהן שאר העמים, לא שרפו אותן, ולא נשרפו, אלא כולן נגנזו, וגנז אותן הקב"ה. וכל אלו יסודות של הבית הקדוש כולם נגנזו ולא נאבד מהם אפילו אחד. וכשיחזור הקב"ה ויקים את ירושלים על מקומה, אלו היסודות של האבנים הראשונות יחזרו למקומן ולא תשלוט בהן עין אחר לראותן, חוץ בזמן שיכחול אדם את עיניו בפוך ההוא, וימלא את עיניו ממנו, ואז יראה כל האבנים וכל היסודות של ירושלים, שהם מתוקנים במקומם, ולא שלטו בהם שאר העמים. וכל אלו אבנים היקרות האחרות, וכל בניני אבן, כולם עומדים על קיומם.

פירוש. המסך דמלכות מבחינתה עצמה הוא דין קשה ואינו ראוי להמשיך אורות לישראל, אלא כל תקונו הוא על ידי התקשרות בבינה, (כנ"ל אות רס"א) וכיון שמבחינתה עצמה אינה ראויה לאורות, ע"כ בשעה שישראל קלקלו מעשיהם ונתבטל קשר הבינה, יכלו העמים לשלוט על המסך שלה, שבזה נחרב הבית, והשכינה יצאה מגלות. אבל לעתיד, כשתתוקן המלכות גם מבחינתה עצמה, אז יגלה הדבר למפרע שגם מקודם התקון לא היה בה שום דין ואחיזה לחצונים כלל בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. אמנם כיצד זוכים לגמר התקון ולראות את זה. הוא ע"י שמשים פוך בעיניו. כי קו השמאל, ששם מתגלה החכמה, ה"ס עינים. אבל כל עוד שאין בהם חסדים אין בחינת ראיה בעינים הללו. בסוד עינים להם ולא יראו, הנאמר על הדבוקים בשמאל הזה בלי ימין. אלא ע"י המסך דחירק שבקו אמצעי, הוא מיחד השמאל עם הימין והעמים דשמאל מתלבשות בחסדים ומשיגות הראיה. ובחינת מנעולא הכלולה במסך דחירק הזה, כמבואר לעיל (פרשת לך דף י"ג ד"ה ונתבאר ע"ש), היא המכונה פוך. להיותו מתקן ומיפה את העינים.

וזה אמרו, ולא ישליט בהו עינא אחרא, שאע"פ שחזרו למקומם ונגלה שאין בהם שום דין לא תוכל לשלוט העין לראות את זה, בר בזמנא דיכחול בר נש עינוי בההוא פוכא. דהיינו רק הצדיקים המקבלים הארת המסך דחירק שבקו אמצעי, שהוא סוד פוך המתקן ומיפה את העינים. וימלי עיניה מניה, דהיינו שישלים כל הזווגים הראוים לצאת על מסך דחירק הזה הנקרא פוך. ואז יזכה לראות המסך שבמלכות שמבחינתה עצמה, וכל המדרגות והבנינים שיצאו על מסך הזה. ויראה, שלא שלטו בה העמים מעולם, אלא שנגנזה.