פתח ואמר והיה וכו': פו"א, והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו. מקרא זה העמידוהו החברים. אבל הרי למדנו, כל אדם שעוסק בתורה בעולם הזה וזכה לקבוע לה עתים, צריך להיות באמונה, שהרצון שלו יתכוין להקב"ה, שהוא ז"א, ושיתכוין לשם שמים, שהיא המלכות שנקראת שם, שתזדווג עם שמים, שהוא ז"א. משום שהאמונה, שהיא המלכות נתכוונה לכך, להתחבר עם ז"א. וזסו"ה, אמונת עתיך, שעתיך, היינו העתים לתורה שהוא ז"א, ואמונה היא המלכות, שיתחברו שניהם יחד. חסן ישועות, הוא לכלול חסד בדין, כי חסן הוא דין וישועות היא חסד. חכמת ודעת, כי ב' אלו שורים זה על זה. כי החכמה מסותרת וגנוזה וצריכים להשרותם זה על זה. כלומר, שאין החכמה מתגלה אלא על ידי הדעת.