דאיהי תכלית די' וכו': שהיא, המלכות הנקראת תכלת, היא התכלית של יוד ספירות. ובו, ותכל כל עבודת אוהל מועד. להיותה תכלית הכל. ותכלת היא לשון כלה. ז"ש ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן. והעמידו חכמים, כי כלת כתוב, מלשון כלה. וע"כ נקראת השכינה תכלת. והיא אור התכלת אשר בנר, האוכל חלבים ועולות (כנ"ל ב"ב אות רנ"ד).

פירוש. אור קו השמאל שמלכות שה"ס הארת החכמה מכונה תכלת. והטעם שנקרא תכלת אומר, א) משום, דאיהי תכלית די' ספיראן, דהיינו מלשון ולכל תכלית הוא חוקר (איוב כ"ח ג') וכן תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים (ברכות יז.) שפירושו תוצאה ומטרה. כי הארת החכמה שבמלכות היא תוצאה מכל ט' ספירות הראשונות. ב) מלשון ותכל כל עבודת אהל מועד. שתכלת הוא לשון גמר, כי הארתה גומרת כל הספירות. ג) שתכלת היא, לשון כלה, כי המלכות היא כלה לז"א. ד) שע"כ נקרא תכלת משום שהיא מלשון כליה, ואיהי תכלת דשרגא דאכיל תרבין ועלוון. כי הדינים הבאים עם הארת החכמה שבה מכלים ושורפים את הכל. כמ"ש (ב"ב אות רנ"ד) וה"ס תכלת שבציצית, כי חוטים הלבנים ה"ס אורות החסדים, ופתיל תכלת ה"ס הארת החכמה שבמלכות.