ובההוא זמנא דנחית וכו': ובעת ההיא שיורד הויה אל אדני, בכל אבר ואבר, שכל אבר מהויה שהוא ז"א, משפיע אל אבר שכנגדו בהמלכות שהיא אדני, נאמר בהם, בעמדם תרפינה כנפיהם. בעמדם, מרמז על היחוד דתפלת העמידה. שאז הכנפים שהן אברי המלכות, שקטות. וזה סוד של חשמל, שהוא אותיות חיות אש חשות ממללות. שהוא חיות אש, עתים חשות, עתים ממללות. ואמרו בעלי המשנה, במשנה למדנו, כשהדבור יוצא מפי הקב"ה, חשות, וכשאין הדבור יוצא מפי הקב"ה ממללות. שפירושו, בעת ההיא שמתיחדים קול ודבור יחד, שהם ז"א ומלכות, שהם הצירוף יאהדונה"י, שהוא בתפלת העמידה, הן חשות. אבל בזמן שפניהם שה"ס ז"א, וכנפיהם, שה"ס מלכות פרודות, אשר הויה, הוא בפרוד מן אדני, הוא, הוי"ה, נמצא בארבע פנים של החיות שכולם פתוחים. וכנגדו, כנפי החיות שהן בחינת אדני, ובחינת דבור, ממללות, לבקש מזון מז"א, משום דמזון לכלא ביה. אדנ"י שהיא מלכות, נמצאת בכנפי החיות. וכולם פתוחים לקבל מן החיות.

פירוש. כשז"א ומלכות שהם קול ודבור, הם בסוד הזווג, דהיינו בתפלת העמידה, אז עיקר השליטה הוא לז"א שהוא בחינת חסדים, והדבור, שה"ס הארת חכמה, ואדני, אע"פ שמאירה גם כן, עכ"ז נבחנת לדבור בחשאי, כלומר בלי שליטה. ובעת שאין זווג, אז ניכרת שליטת המלכות שה"ס דבור, והארת החכמה.

וז"ש, בההוא זמנא דמתייחדין קול ודבור כחדא, דאינון יאהדונה"י, חשות. כי אז השליטה היא לחסדים דז"א. אבל בזמנא דפניהם וכנפיהם פרודות וכו' לקבליה ממללות וכו' כי אז ניכרת שליטת המלכות. שה"ס הדבור.