ומסטרא דושט שטו וגו': ומצד הושט, שיש לו מקודם טחינה בשינים, נאמר שטו העם ולקטו, שהוא הלקט של פסקי דין שבמשנה, דהיינו המ"ן שמעלים ישראל ע"י העסק בתורה ובמשנה, ועולה לסוד ושט העליון (כנ"ל במראות הסולם אות ז' ע"ש) כי שטו הוא אותיות ושט. וטחנו בריחים. מכאן מי שמוציא דברי תורה מפיו צריך לטחון אותם בשינים, דהיינו לברר אותם היטב, ולהוציא מלים שלמות, ואלו המלים נקראות שלמות, ומלים אחרות, שהם מבזים אותן כי אוכלים המלים בהלעטה, שאינם טוחנים אותן בטוחנות שלהם, ובשיניהם, כלומר, שאינם מבררים היטב דברי התורה שהם מוציאים מפיהם, מה כתוב בהם, הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה בעם. כי הם באים משורש אותו שאמר הלעיטני נא, דהיינו מעשו הרשע. ונו"ה נקראים כרובים. וע"כ הכתוב, פורשי כנפים למעלה וגו', סובב על נו"ה, כבדבור הסמוך. שטיין פירושו מבזים וממאסים. כי תרגום בזה ונקלה הוא שיט. (ש"א ט"ו ט) וכן מלשון שטה מעליו (משלי ד' ט"ו).