אמר בוצינא קדישא וכו': אמר המאור הקדוש, שהוא ר"ש, רעיא מהימנא, בך נאמר, ויקח משה את עצמות יוסף. משום שמשה הוא ת"ת, הנקרא גוף, ויוסף הוא יסוד, הנקרא ברית, וגוף וברית אנו חושבים לאחד. ומשום זה נאמר עליך, והנה קמה אלמתי וגם נצבה דהיינו המלכות הנקראת אל בגלות. כי כך היא התפלה מעומד. שהתפלה ה"ס מלכות. וכן כל הזוקף זוקף בשם, שהוא ת"ת דהיינו משה, וע"כ נאמר בו קמה אלומתי. ובצדיק כל הכורע כורע בברוך (כנ"ל אות ש"ו ע"ש) והיינו ותשתחוינה לאלמתי. שמצד ת"ת, הקימה למלכות, ומצד היסוד, ההשתחואה למלכות. כי אתה אחוז בימין ובשמאל, בגוף וברית, שהם ת"ת ויסוד והת"ת נוטה לימין, והיסוד נוטה לשמאל, ואח"כ, תעלה עליהם אל הבינה, לפתוח בה חמשים שערי חרות לישראל. דהיינו להמשיך מוחין הגדולים דחירות, לקיים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ומשום זה, תפלת שחרית היא חובה, ותפלת ערבית היא רשות.

פירוש. דהיינו כמו שביאר לעיל (אות תקס"ג) שתפלת ערבית רשות פירושו. שהתפלה שהיא מלכות, בערבית שהיא בחינת גלות, היא ב רשות בעלה. אבל אין חוב להמשיך לה חסדים, כי בגלות אי אפשר להמשיך חסדים, כי אין אור החסדים נמשך רק ביום, שהוא בחינת גאולה. אבל תפלת שחרית שהיא ביום חוב הוא להמשיך לה חסדים ע"י היסוד (כנ"ל אות תקס"ד). כי אז הוא זמן החסדים.