בשעתא דנקטא נפשא וכו': בשעה שלוקחת נפש של תענוגים כראוי, והיא רוצה לפקוד צבאותיה, מתאספים כולם וקוראים לה כבוד כבוד כבוד מן ההיכל הקדוש דאו"א. ובהיכל הקדוש, אבא ואמא, דהיינו חכמה ובינה, פותחים ואומרים מקודש מקודש. כלומר שמשפיעים להמלכות מאורותיהם הנקראים קדש. אז החדש שהוא המלכות, מתקדש כראוי. ואז כתוב, ובחדש הראשון. כי הוא ראשון ודאי. כי מטרם זה, דהיינו כשהיתה דבוקה בשמאל בלי ימין, לא נחשב לה זה למציאות, מחמת שאורותיה קפואים ואינה יכולה להשפיע, אלא עתה, אחר שנתמעטה לנקודה וחזרה ונבנית ע"י או"א באורות דקדש, שתהיה מתחת למדרגת ז"א, נחשב זה למציאותה הראשונה. וע"כ כתוב עליה אז. ובחדש הראשון. ועל זה אוה"כ, משכו וקחו וגו', שפירושו שתמשיכו ימים עליונים דז"א אל המלכות, (כנ"ל אות חש"ו) וע"ז, כתוב, בעשור לחדש הזה, שפירושו, שנתחברה הלבנה, שהיא המלכות, בשמש, שהוא ז"א, דהיינו שתשע ספירות דז"א ישמשו ויאירו בהמלכות, (כנ"ל אות תש"ז) ומה שהיתה נקודה אחת, אחר המיעוט, כשיורדת מהיכל או"א, מתפשטת מעט מעט ומתמלאת ונעשית ה' אחרונה של הויה, שמלאה שפע מכל ד' הצדדים ומתקדשת כראוי.