ובג"כ איהו יומא וכו': ומשום זה הוא יום תרועה. והקרבן הוא עולה. איל אחד, היינו כמו שלמדנו שהוא משום אילו של יצחק. ושעיר עזים אחד לחטאת, שהוא שוחד לסמאל, כי מקרבן זה בלבד הוא מקבל איזה יניקה מבחינת ו"ק דחכמה. כדי לכפר פניו, על אותו הבכיה שבכה באותו יום, אחר שראה שלא נעשה רצונו, והוא צד ציד בחנם. כי נתבטלו הג"ר דשמאל שלו, שהם כל כחו כנ"ל. ומיעוט הג"ר נקרא בכייה. כמו שלמדנו. וכעין זה הוא ביום הכפורים. והרי זה כתוב בפרשת אמור (מאות רכ"ז עד אות רנ"ז).