אר"ש, אלעזר וכו': א"ר שמעון אלעזר, בוא וראה. מיום השני התחילו המים להראות, דהיינו שהתחיל ניסוך המים על המזבח. שהיה ג"כ בשביל להמשיך חיות וקיום לס"א (כמ"ש להלאה באות תת"צ) ואם צמא השקהו מים אלין מים דרשימין הכא ביומי דחג. כיון שהתחילו המים, והס"א וע' אומות קבלו השפע, אז נתגברו, כנ"ל בדבור הסמוך, ומיום השלישי המלכות שרתה עליהם, שהמשיכו אותה בפרוד מז"א, כנ"ל. ואלו המים, לא היו יודעים הבבלים, למה הם רשומים כאן בחג, כלומר שלא היו יודעים, שהם לתת קיום לאומות העולם, שהרי הטוב של ישראל אינו במקום המיעוט, דהיינו בפרי החג המתמעטים, אלא במקום הריבוי, ומשום שאלו מים הרשומים כאן, מתמעטים, ביחד עם פרי החג, בא הכתוב להשמיענו, שכתוב, והמים דהיינו המים הידועים של ימי החג, אלו הרשומים בתוך הקרבנות, כי ביום השני כתוב בקרבנות ונסכיה מ עם מ', ובששי, נאמר ונסכיה עם י', ובשביעי כתוב כמשפט ם עם ם', הרי כאן מים, שמכאן רמז לניסוך המים מן התורה, (כמ"ש תענית ב:) שהם, הקרבנות, הרי קללות, היו הלוך וחסור, (כנ"ל אות תתפ"ד) והטוב שלהם, והשפע הנמשך עליהם היו הלוך וחסור. ומשום שאלו המים הם שלהם, של האומות וס"א, לא נתחברו האותיות מים שיהיו כתובים בתורה בפירוש. אלא הם מפוזרות, כי ם' היא בנסכיה ם, וה י' בונסכ י ה, וה ם' הסופית בכמשפט ם כנ"ל. שהוא כדי שלא יתחבר הטוב שלהם, אלא יהיה מעט מעט.