כל״ך סעפ״ה וכו׳: כל"ך סעפ"ה יאעוצ״ה, כך נחקקו האותיות. וזה סוד בפרשת כי תצא למלחמה בהמקרא שכתוב, כי יהיה נערה בתולה, שכתוב נער, בלי ה׳. ואחר שנסתלק הלילה והבוקר מאיר, אז עולה ה ה׳ ונכללת באות העליון. ואז נאמר, ידעת השחר מקומו ששחר, שהוא ז״א ידע מקומו של ה ה׳, והיא נכללת בתוכו.

פירוש המאמר, כי ב׳ בחינות הם בלילה, האחת היא, חצי לילה הראשון, שאז המלכות בלי זווג עם ז״א וה״ס ם' סתומה, שכל אורותיה נקפאים. וז״ש (באות ג') כיון דעאל ליליא וכו'. ובחינה השניה היא חצי לילה השני דהיינו מחצות לילה ואילך, שאז יש זווג זו״ן בסוד שמאלו תחת לראשי. ובסוד הקב״ה, שהוא ז״א נכנס בגן עדן, שהוא המלכות, ונכללו דכר ונוקבא יחד שע״ז רומזת ן׳.

והצרופים היוצאים מן השם בן י״ג אותיות, כל״ך סעפ״ה יאעוצ״ה, השולט בחצות לילה, הם סעו אעצה כלך יפה. והיינו בדרך זה, כלך סע פה י אעוצה. והפירוש הוא ע״ד שהיה ביציאת מצרים, שהיתה הנוקבא בסוד ם׳ סתומה, וישראל נמצאו בצרה גדולה, אז יעץ לו הקב״ה למשה דבר אל בני ישראל ויסעו, דהיינו שע״י נסיעתם למטה יעוררו למעלה סוד הנסיעה בג' קוין והמלכות תתיחד עם קו אמצעי, שמזה נפתחה המלכות מסתימתה, ונעשה להם נס של קריעת ים סוף. וגם כאן בחצות לילה שה ם׳ סתומה שולטת שה״ס שמאל בלי ימין, וצריכים להעביר הדינים מן המלכות, שולט השם סעו אעצה, שפירושו, שהקב״ה מיעץ לנסוע ולהמשיך ג׳ קוין בסוד הזווג עם הנוקבא, המרומז ב ן׳ דמנצפ״ך, ואז, אתער רוח צפון (באות ד') שה״ס שמאלו תחת לראשי, וז״ש כדין אתקבלא כנסת ישראל בשמאלא ואתחברו כחדא. דהיינו בסוד ן׳ דמנצפ״ך. ואז יוצא הצירוף כל״ך יפ״ה. שפירושו, בסו"ה כלך יפה רעיתי ו מום אין בך. ומום רומז על ם׳ סתומה שע״י הזווג עם ז״א נעברה ה ם' סתומה, ואינה עוד בה.

וז״ש (באות ה') שמא חדא וכו' שלטא מפלגו ליליא וכו' כל״ך סעפ״ה יאעוצ״ה ד ם' ן׳ דמנצפ״ך כליל לון, כי ה ם' סתומה כוללת הצירוף של ז׳ אותיות סע״ו אעצ״ה, כי מחמת שליטת הדינים שבה, נגלה שם הזה, המיעץ לעורר סוד הנסיעה. וז״ש (באות ו') ואכליל אתוון אחרן ואינון שבעה, תלת מהאי סטרא וארבע מהאי סטרא, דהיינו כזה. סעו ם׳ אעצה, שזה יורה, שבסבת ה ם׳ סתומה נתעוררו ב׳ צירופים אלו בני ז׳ אותיות. וה ן׳ כוללת הזווג שנעשה מסוד הנסיעה, שעל ידיהם מתגלים ב׳ הצירופים כל״ך יפ״ה, וה ם' סתומה נעברה. וז״ש, ן׳ דכר ונוקבא כליל כחדא, דהיינו שרומז על הזווג דחצות שנעשה בסבת הנסיעה, דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן, דהיינו כזה. כל"ך ן׳ יפ״ה. שהוא רומז שה ן׳ שה״ס הזווג של זו״ן, גילה זה השם במלכות שיורה שכולה יפה, ואין עוד בה הדינים ד ם'. וז״ש (באות ו') כלך יפה, וסימן, כלך יפה רעיתי ומום אין בך, דהיינו כמבואר. והמלה מום מורה על מם סתומה, שעברה ממנה ואין בה. ונמצא שה ם׳ כוללת ב׳ צירופים מן השם שהם ז׳ אותיות, וה ן׳ כוללת ב׳ צירופים מן השם, שהם שש אותיות. וז״ש, באלין תרין אתוון ם׳ ן׳ אתכללו תליסר אתוון. דהיינו כל השם הקדוש. וז״ש סליק מנייהו תרי דהיינו ב׳ בחינות שבלילה, חד לאת חד, בחינת חצי לילה הראשונה לאות ם׳. וחד לאת חד, ובחינת מחצות לילה ואילך, היא לאות ן׳. כנ״ל.

ועכ״ז הזווג דחצות אינו מספיק להשלים המלכות, וכל השלמתה הוא בזווג הבקר שאז מקבלת החסדים. וז״ש (באות ז׳) ורזא דא וכו׳ כי יהיה נערה בתולה נער כתיב, כי בלילה נקראת המלכות נער בלי ה׳, כי ה' יורה שהיא מלאה בחסדים. וז״ש, בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר כדין ה׳ סלקא ואתכלילת בנהורא עלאה, דהיינו שנכללת בחסדים דז״א ואז נקרא נערה עם ה׳. וז״ש, דידע שחר מקומו דה׳ ואתכלילת בגויה, שזה תירוץ על מה ששואל (באות א׳) שחר כתיב ה׳ אתרחקא משחר מאי טעמא. ובהאמור מתורץ זה, כי בלילה שנקראת נער בלי ה' אז ה׳ אתרחקא משחר, שהוא ז״א. וביום שנקראת נערה ב ה׳, אז קוראים, השחר עם ה', משום דידע שחר מקומו דה׳. כמבואר.