אי חסידא קדישא וכו׳: אהה חסיד קדוש, קום ואגלה לך דבר סתום. הבנין של רוח האדם כך הוא. הרוח שלו נמשך מרוח הקודש, שהוא מלכות. הנשמה שלו נמשכת מעץ החיים. וכיון שרוח הקודש, שהוא המלכות, נותן כחו, מיד המרכבות שלו נותנים כחם, והכח שלהם הוא, העצמות והאברים כולם הם מן הצד של מרכבות המלכות, ותקוניהם הוא זה על זה, דהיינו עצם על עצם אבר על אבר. הסטרא אחרא, נותנת בשר, ומן הצד שלו בא רק בשר ולא דבר אחר. המרכבות שלו, של הס״א, נותנות כל אלו גידים ועורקים להמשיך דם אל הבשר. ואחר שאלו נותנים כחם, השמים שהם ז״א נותנים כחם, ומה הוא. הוא העור הנמשך על הכל, כמו שהם. דהיינו כמו השמים שהם מקיפים על הכל.