כתיב, מכנף הארץ וגו׳: כתוב, מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי וגו׳. מכנף הארץ, זהו הכנף של ציצית, שהוא כנף הארץ, דהיינו כנף המלכות שנקראת ארץ. זמירות שמענו אלו כל החוטים היוצאים ותלוים ממקום עליון, תוך אלו השבילים העליונים היוצאים מחכמה עליונה, כי החוטים, ה״ס חגת״מ דז״א, היוצאים מחב״ד העליונים (כנ״ל אות שכ״ג ע״ש) צבי לצדיק, דא צדיק חי העולמים, שהוא יסוד דז״א, שאלו החוטים דציצית שהם חגת״ם דז״א, הם היופי שלו. משום שממנו יצאו ונתנו אל המלכות. וכל חוט כלול בב׳ צדדים, דהיינו מחסדים וחכמה, שהם ימין ושמאל. וכשאני מסתכל אני אומר, רזי לי רזי לי. כי מתוך סוד העליון של כל האמונה הם יוצאים. שהם כללות כל אורות המלכות, הנקראת אמונה. וכשאני מסתכל בתכלת, ואני רואה רצועה להכות, שהוא מקום היראה כדי לירא, אני אומר אוי לי שבני אדם אינם יודעים להשגיח ולהסתכל על מה הם נענשים לשקר, בזה בוגדים בגדו. כי קוראים קריאת שמע בלא ציצית, ומעידים עדות שקר, ואלו הם בוגדים שבגדו. שמשקרים בעצמם.