ויבואו עד נחל אשכול: אלו הם דברי אגדה ודרוש, התלוים מצד האמונה, שהיא המלכות, כי דרשות ואגדות תלוים בתורה ומסבבים אותה כמו ענבים באשכול. ויכרתו משם זמורה וגו׳, למדו משם ראשי פרקים ראשי דברים. אלו שהם בני אמונה שמחים בדברים, והדברים מתברכים בתוכם, ומסתכלים שהם שורש אחד ועיקר אחד ולא נמצא בהם פירוד. אלו שאינם נמצאים בני אמונה, ואינם לומדים תורה לשמה, עושים האמונה שהיא המלכות בפירוד מז״א, כי פוגמים בזווג ז״א ומלכות, שהם תושב״כ ותושבע״פ. משום שאינם מאמינים שהם עיקר אחד ושורש אחד. ז״ש, וישאוהו במוט בשנים, שעשו פירוד בין תושב״כ לתורה שבע״פ, וחושבים אותם ח"ו לשנים. מהו במוט. הוא כש״א אל יתן למוט רגלך. ומן הרמונים ומן התאנים, שמו אלו הדברים לגמרי לסטרא אחרא, לצד המינים ולצד הפירוד. כי רמונים, הוא מלשון מינים, ותאנים הוא מלשון וה' אינה לידו, דהיינו מקרה, שאינם מאמינים בהשגחה, ואומרים על הכל מקרה הוא, ומפרידים השי״ת מן העולם.