יתיב ר' חייא וכו': ישב ר' חייא. בכה ונאנח. פתח ואמר, סוב דמה לך דודי לצבי או לעופר האילים, דהיינו ע"פ הפירוש ששמע מר"ש, שאע"פ שבורח הוא מחזיר ראשו לאחוריו ואינו מתרחק (כנ"ל אות רל"ה) אז נפתח שער המסך. אבל ר' חייא לא נכנס. נשא ר"ש עיניו, וראה שנפתח שער המסך, אמר, משמע שניתן רשות למי שהוא מבחוץ, ואנחנו לפנים, ולא נכניסו. קם ר"ש, הלך האש ממקומו עד מקומו של ר' חייא. אמר ר"ש, ניצוץ אור הקליטה כבר נתפשט לחוץ, לר' חייא, ואני כאן מבפנים, ולא אכניסנו. נאלם פיו של ר' חייא מחמת האש שנתפשט אליו.