ת"ח שקדים וכו': בוא וראה, שקדים, יש מהם שהם מרים, מחמת קליפותיהם, ויש מהם שהם מתוקים, ויש להם רמז, שיש בעלי דין הקשה, שעליהם רומזים שקדים המרים, ויש בעלי שרות, המשרתים לקדושה, שעליהם רומזים שקדים המתוקים, אבל כל רמז המגולה עליהם בתורה, אנו רואים, שהוא דין, ואינה מדברת מן הטוב שבהם, שהם המתוקים, וכן הוא בירמיהו, שהראו לו הדין שבהם, שכתוב מקל שקד אני רואה. מהו שקד. שקדים ממש ונאמר לו, כי שקד אני על דברי וגו', דהיינו לנטוש ולנתוץ ולהאביד וגו'. וכן במטה אהרן, כתוב, ויגמול שקדים, שנעשה לאות לבני מרי. הרי שהתורה מדברת מבחינת הדין שבהם בלבד. ומן המלה עצמה שנקראים שקדים, נשמע, שהוא דין קשה, שכתוב, וישקוד ה' על הרעה, וכן שוקד אני על דברי, וכן כולם. הרי שהמלה שקד יורה על דין קשה. אמר לו ר' עקיבא, משמע שכל מה שעושה הקב"ה, הוא ללמוד ממנו חכמה רבה. שכתוב כל פעל ה' למענהו. ר' אלעזר אמר מכאן, שכתוב, וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. מהו מאד, הוא שטוב ללמוד ממנו חכמה עליונה.