שמא דע"ב אתוון וכו': הוא דוד, דהיינו מלכות, המתעטר באבות, שהם חג"ת דז"א, שחג"ת דז"א, שה"ס ע"ב תיבות שבג' הפסוקים ויסע ויבא ויט, משפיעים חכמה אל המלכות. וסודו הוא עולה ויורד, שמשפיע למטה אל המלכות. כעין מצפ"ץ זה, שה"ס הויה שבפאתי הראש דא"א, שבצירוף א"ת ב"ש היא מצפ"ץ, שהיא השם שממנו נמשכות י"ג מדות הרחמים, שהם י"ב בסוד המרכבה הקדושה, דהיינו חו"ב תו"מ שבכל אחד ג' קוין שעולים י"ב, היוצאים מאחד השורה עליהם, שהוא מצפ"ץ. והם י"ג. (כמ"ש באורך, בראשית א' דף ק"ה במראות הסולם ע"ש) שהיא עולה ויורד להשפיע חכמה ממעלה למטה, כמ"ש שם, ומשום זה, השם ע"ב עולה ויורד, עולה מצד זה, מצד הימין שהוא חג"ת דז"א, ויורד מצד זה, מצד השמאל שהוא מלכות המקבלת את החג"ת, כמו השם של י"ג מדות הרחמים שעולה מצד זה ויורד מצד זה. וזה שיורד הוא להמשיך הטוב למטה, אל המלכות. וע"כ האלף בית, דא"ת ב"ש ג"ר ד"ק וכו' אותיות הראשונות עולות בחשבון, כי ב' גבוה בחשבון מן א' וג' מן ב' וד' מן ג' וכו' על דרך זה. ואותיות אחרונות יורדות בחשבון, כי הש' פחותה מן ת', והר' פחותה מן ש', והק' מן ר' וכו' עד"ז. דהיינו שעולות מצד אחד ויורדות מצד אחד, ומה שיורדות הוא להמשיך הטוב שלמעלה למטה.