אמ"ר, כללא דאתוון וכו': אמ"ר שבכתוב, יום ליום יביע אמר, פירושו כלל האותיות והשבילים, שהארות אמא נקראות אותיות, והארות אבא נקראות שבילים, היוצאים מאבא ואמא, וראש ההיא, דהיינו הג"ר שנקראות ראש, היוצא מהם, שהוא בן הבכור. דהיינו ז"א הנקרא בן בכור. א', של אמר, רומזת על אבא. וכשהוא עולה ויורד, דהיינו כשמאציל קטנות אמא שאורה עולה ממטה למעלה, וגדלות אמא שאורה יורד ממעלה למטה, אז מתחברת ה מ' של אמר שהיא אמא, עם ה א'. ה ר' של אמר, רומזת על בן הבכור, שהוא ז"א. כשמתחברים כל אותיות האלו הן אמר, שהוא אור של אבא ואמא ובן הבכור, ומאירים זה בזה בחבור אחד. ושולטים ביום השבת. וע"כ הכל נכלל זה בזה כדי להיות אחד, כי ז"א עולה ומלביש את אבא ואמא ומשום זה ממהרים להשפיע זה בזה ג' האותיות של אמר, שהם ממשלה העליונה, כדי להיות הכל אחד.

פירוש. משום שנמשך הארת חכמה מאמא אל ז"א, ע"כ צריך להיות בחפזון, כדי שלא יינקו הקליפות, וכן הוא הדרך בכל מקום שנמשך הארת חכמה. וז"ש, ובגין כך אוחו דא בדא וכו' בגין למהוי חד. כי אם יינקו הקליפות משהו, כבר אינם אחד ח"ו. כי אחד פירושו שאין עמו שותפות מצד האחר.