ואתהדרו אחסנת ירותא וכו': וחזרה נחלת הירושה באפן אחר. ירושה דאבא, שהוא חכמה עלאה הנמשכת מחכמה סתימאה דא"א, וירשת הבת. שהיא המלכות, שרק בה מתגלה החכמה. בעלית השם הקדוש הזה, דהיינו בעת עליית המלכות, הנקראת שם, אל או"א, אז מתגלה בה החכמה, ונקראת גם כן קדש, שהוא חכמה, כמו אבא. ירושה דאמא, שהיא בינה, שהוא חסדים בסוד כי חפץ חסד הוא, יורש הבן, ונקרא קדשים, משום שלוקח כל אלו קדשים העליונים, הן חכמה דאבא והן חסדים דאמא, ומקבץ אותם אליו, אבל החכמה היא מכוסה, ורק החסדים שולטים בו, וע"כ נבחן שאינו יורש מאבא אלא מאמא לבד. ואחר כך, נותן אותם, דהיינו החכמה והחסדים, ומכניסם אל הכלה, שהיא מלכות. ובה מתגלה החכמה, ע"כ נבחן, שיורשת את אבא, שיש בו חכמה עלאה מחכמה סתימאה דא"א שהוא שורש אל החכמה. וע"כ נקראת קדש על שמו.