ומאן רישא דמנרתא וכו': ומי הוא ראש המנורה, היא בינה ה' העליונה, דהיינו ג"ר דבינה, או"א עלאין, שיש לה בז"ת שלה, שהם ישסו"ת, שלשה קנים בצורה זו של ה' שהיא ג' ווין, והם ג' אבות חג"ת. ה' שניה יש לה ג' קנים שניים בצורה זו ה, שהם נצח הוד ויסוד. ו' הוא אמצעה של המנורה, דהיינו ז"א, שהוא בן י"ה, כי ז"א, הוא קו האמצעי המכריע בין ב' קוין דבינה. על שמו היא נקראת בינה, כי בינה היא אותיות בן יה. הוא, ז"א, כולל ששה קנים למטה, במקומו עצמו, בחשבון ו' שב ו' קנים שלו.

פירוש כשז"א עולה לישסו"ת שהם חג"ת נה"י דבינה המה מאירים לו בסוד מנורה, שחג"ת הם ג' קנים ימיניים בסוד ה' ראשונה דהויה, וז"א הוא אחריהם ומקבל מהם, שה"ס ו' דהויה, קו האמצעי ונה"י הם ה' שניה דהויה, שמאירים לו מצד שמאל. והשם הוי"ה מתחלק בין או"א שהם ג"ר דבינה, שה"ס י' דהויה, ובין ישסו"ת שה"ס ז"ת דבינה ו הו"ה דהויה. ונודע, שבעת שהמלכות עלתה לבינה, בסוד י' שנכנס באור הבינה ונתמעט האור ונעשה אויר, הנה אע"פ שלעת גדלות הבינה, חוזרת ויורדת למקומה, הנה זה אמור רק בישסו"ת ולא באו"א עלאין, שבהם נשארה המלכות קבועה ואינה יוצאת מאויר שלהם לעולם, כנ"ל (בראשית א' דף רנ"א ד"ה נחית) והיא נעשתה למלכות דאו"א, דהיינו לבחינת י' דהויה. ונודע שמלכות דעליון הוא כתר לתחתון, נמצא, שהמלכות נעשתה כתר אל ישסו"ת. הרי שבעת שז"א עולה לבינה לקבל ממנה בסוד המנורה, נמצא המלכות לכתר שלו בסו"ה, אשת חיל עטרת בעלה, להיותה כתר דישסו"ת. (כמ"ש בתלמוד ע"ס שיעור י"ג אות כ') ובזה יתבאר כל ההמשך.