אור דא אתכליל במאתן וכו': אור זה נכלל בר"ז עלמין, שהם גנוזים תחת אור ההוא, והוא מתפשט בכולם. תחת כסא עליון הנסתר, שהוא בינה, שורים אלו ר"ז העולמות מצד ימין ההוא. ש"י הם, ר"ז מצד ימין, ק"ג מצד שמאל, שביחד הם ש"י. ואלו הם שהקב"ה מתקן תמיד בשביל הצדיקים, ומאלו מתפשטים כמה וכמה אוצרי חמדה, וכולם גנוזים לעדן מהם הצדיקים לעולם הבא, ועל אלו כתוב, להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. ועל אלו כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך וגו'.

ביאור הדברים. כבר ידעת שג' נקודות חולם שורק חירק יוצאים בבינה (כנ"ל ב"א ט"ו ד"ה ההוא) וה"ס ג' קוין שבה. וביציאת ב' הנקודות חולם שורק שהם ב' קוין ימין ושמאל, נעשה מצב אחורים בבינה. כי מטרם שנכללו ימין ושמאל זה בזה, נמצא קו הימין הוא חסר ג"ר שהוא בבחינת נקודת החולם. וקו שמאל יש בו ג"ר, דהיינו חכמה, אבל משום שחסר מחסדים אין החכמה מאירה בו. ולהיותם שניהם חסרים ע"כ נבחנים למצב אחורים דבינה. ואח"כ כשיצאה נקודת החירק, שה"ס קו האמצעי, והכריע והכליל ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה, נבחן למצב הפנים דבינה, כי אז נשלם קו הימין בג"ר מהתכללות השמאל וקו השמאל נשלם בחסדים מהתכללות קו הימין, ושניהם נתמלאו בשלמותם הראוי.

אמנם גם אחר יציאת הפנים, שכבר יש לה ג' קוין, עוד נשאר בה מצב אחורים, מטעם שאין העדר ברוחני, ולא עוד, אלא כל החכמה שמאירה במצב הפנים נמשכת ממצב של האחורים. (כנ"ל בהקדמת ספר הזוהר דף ז' ד"ה ואלמלא ע"ש) וכיון שכבר נמשך קו האמצעי, נבחנים ג' קוין גם במצב אחורים, שני קוין, הימין והאמצעי נחשבים בימין בסוד נקודת החולם שחסרים ג"ר. וקו השמאל, נבחן לנקודת השורק החסר מחסדים, דהיינו כמו שהיו במצב האחורים.

ותדע, שמצב הזה דאחורים דבינה נבחן שבו י"ש עולמות, ר"ז מימין וק"ג משמאל. כי ה ש' רומזת לג' קוין. (כנ"ל אות תר"ח בהסלם) שבכל אחד מאה ספירות, כי ספירות הבינה הם בסוד מאה. וה י' רומזת לשיעור קומה של י"ס, שהן ג"ר וז"ת. ונמצא שב' קוין של ה ש' שהם הימין והאמצעי, שהם בימין, הם ר' ומשיעור קומה לקח ז' ספירות חסר ג"ר, והם ביחד ר"ז. וקו השמאלי של ה ש' שה"ס נקודת השורק, שהוא חכמה בלי חסדים, הוא מאה, ומשיעור קומה לקח ג"ר חסר ז"ס תחתונות, כלומר חכמה בלי חסדים, והם ביחד ק"ג. ור"ז וק"ג ביחד הם בגי' י"ש, ומכונים עולמות, מלשון העלם, כי ב' הצדדים הם חסרים, ויש בהם העלם. כמבואר. באפן שמצב האחורים הנשאר בעת הארת הפנים דבינה, נבחנים ל י"ש עולמות, שר"ז עולמות בימין, וק"ג בשמאל.

וזה אמרו, דקב"ה מתקן תדיר לצדיקיא ומאלין מתפשטן כמה וכמה אוצרי חמדה וכו' לאתעדנא וכו' כי בחינת החכמה נמשכת רק ממצב האחורים ההוא ע"י שהקב"ה, שה"ס קו אמצעי, מתקן אותם תמיד, וכוללם יחד זה בזה שעי"ז מתמלאים כל אחד מחסרונו. וכל החמדה והעדון באה בהארת החכמה. ועל אלין כתוב להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. כי החכמה הבאה ממצב האחורים, ה"ס י"ש, ועל ידי קו האמצעי מתמלא החסר שבכל אחד, כנ"ל, שז"ס, ואוצרותיהם אמלא.

ובזה תבין מאמרי הזהר, שפעם אומר ש י"ש עולמות הם חכמה (פנחס רנ"ז ע"ב, ד"י) ופעם אומר אשר י"ש עולמות הם עלמא דאתי דהיינו בינה, (ויצא קנ"ו ע"ב בס"ת, ד"י) וכאן אומר שהם תחות כורסיא עלאה, דהיינו תחת הבינה, וכן להלן בדיבור הסמוך, אומר שהם גניזין תחות עלמא דאתי. ובהמבואר תמצא שהכל הולך אל מקום אחד. כי מ"ש שי"ש עולמות הם חכמה, היינו בינה השבה להיות חכמה, וע"כ אומר ג"כ שהם בינה. אמנם לא במצב הפנים שבבינה אלא במצב האחורים שבה, כנ"ל, ותדע, שמצב האחורים של כל מדרגה, נבחן ל תחת המדרגה. וע"כ אומר, שהם גניזין תחות עלמא דאתי. ולא בבינה עצמה, בבחינת הפנים שבה.