ת"ח כתיב וכפר וגו': בוא וראה, כתוב וכפר בעדו ובעד ביתו וגו', להורות, שמי שמכפר, צריך לכפר על עצמו תחילה, ואח"כ על ביתו, כעין זה, מדרגה זו, דהיינו המלכות, התחילה להתקדש ולצאת בקדושה, בלילה הא' דפסח, כדי לכפר על עצמה, וכיון שהיא נתקדשה, צריכה לכפר על ביתה ולקדש אותם וע"כ ירדה למטה, לקדש ביתה. ובמה מקדש אותם, הוא על ידי ישראל שלמטה. וכיון שאלו נתקדשו צריכים להעלות אותה למעלה כי כשבית המטרוניתא. שהיא המלכות, מתקדש, אז עולית למעלה להתקשר בימים העליונים למעלה.

פירוש. נודע שאין העדר ברוחניות, וכל שינוי מקום אין הפירוש שעזב ונעדר מן מקום ראשון ובא למקום הב', אלא תוספת מקום יש כאן, שנשאר כולו במקום ראשון וגם בא למקום הב'. ולפי"ז בלילה הא' דפסח שזו"ן עלו לאו"א, והנוקבא נתקנה במוחין דאו"א, הרי נשארה הנוקבא גם במקומה למטה. וז"ס חג"ת נהי"מ דנוקבא שנשארו למטה במקומה, מכונים בית הנוקבא, כי דומה כמו שהנוקבא עלתה למעלה ולא לקחה עמה ביתה, ונמצא שהתקון הגדול שקבל הנוקבא בלילה א' דפסח, לא הגיע כלום לביתה שנשאר למטה.

וזה אמרו, מאן דיכפר וכו' שארי לאתקדשא ולנפקא בקדושה לכפרא עליה. שבליל א' דפסח התחילה להתקדש בבחינת וכפר בעדו, שהיא עצמה קבלה התקון מחמת עלותה, וכיון דאיהו אתקדש בעי לכפרא על ביתיה, כי ביתה, דהיינו ז"ס חג"ת נהי"מ שלה שנשארו למטה שלא עלו עמה, עוד לא קבלו כפרה, דהיינו מוחין דאמא המכונים כפרה, בסוד יום הכפורים שהיא אמא, ועל דא נחתא לתתא דקדשא ביתיה, וע"כ אחר לילה א' דפסח ירדה המלכות מאו"א למקומה למטה כדי לקדש ז"ס שלה שנשארו למטה. ובמה מקדש לון בישראל דלתתא, דהיינו עי"ז שישראל מקיימים את חג המצות תשמר שבעת ימים, שבזה מתתקנים ז' ימים תג"ת נהי"מ שלה שנשארו למטה המכונים ביתה, בסוד ובעד ביתו. כנ"ל. וכיון דאלין מתקדשא בעינן לסלקא לה וכו', ואחר שז' ימים אלו קבלו תיקון במקומם, צריכים להעלות שוב את המלכות לאו"א, שזה נעשה ע"י ספירת העומר, כמו שמבאר והולך.