וכד תננא דמדבחא וכו׳: וכשעשן המזבח עולה, נעברים ונאבדים, אלו מלאכי חבלה הנ״ל, ממדרגה ההיא, דהיינו מתהום התחתון, העומדים לכלות ולהאביד, ואותה הנזילה של אש חזק מנהר דינור, שהוא חזק ועליון, חוזרת למקומה. וכולם, דהיינו כל החיצונים, נהנים מעשן המזבח, משום שנתקן כנגד מזבח העליון, וע"כ נהנים ממנו. והם קרבים לעשן הזה. והוא עשן אמורים ופדרים דמתאכלי בלילה, שמהם נזונים החיצונים. (כנ״ל תרומה רע״ז). ועשן אחר עולה. וכבר העמדנו (תרומה אות רע״ז) שהוא העשן העולה מן הקרבנות ביום, שהוא לקדושה. כי לכל אחד ואחד מזין העשן, הן לקדושה והן לסטרא אחרא, והוא רצון הכל העולה למעלה, מפני שהוא נחת רוח אל המלך הקדוש.