ר׳ יוסי אמר וכו׳: רי״א, כשאהרן שה״ס קו ימין, חסד דז״א, נוסע להשפיע למלכות, כולם נוסעים עמו, דהיינו כל ג׳ הקוין, עד שמתברכת כנסת ישראל מג' הקוין, ומתברכים העליונים שהם ספירות דז״א, והתחתונים שהם ספירות המלכות, אז כתוב, ברוך הויה מציון שוכן ירושלים הללויה. שז״א שנקרא הויה מתברך מ ציון, שהוא יסוד המלכות. וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן. ששם כבודו, שהוא המלכות. מחברך מז״א.

פירוש. ר׳ יוסי מחזק דבריו, שאמר לעיל (באות קע״ט,) שאגדתו סובב על מוחין דז״א המאירים בהמלכות. ומוסיף. שהכתוב משמיענו, ש אגדתו של ז״א, שהם ג׳ קוין שלו, אינם מתברכים בשלמות, דהיינו שיאירו גם בהארת חכמה רק בשעה שעל ארץ יסדה, שמשפיע אותם ליסוד המלכות שנקרא ציון. כמ"ש ברוך ה׳ מציון וגו'. כי בעת שג׳ קוין דז״א אינם מאירים בהמלכות, אין לו אלא חסדים מכוסים מחכמה. וזהו שמשמיענו הכתוב, ו אגדתו, שתאיר בשלמות, על ארץ יסדה.