פקודא להקריב בכל וכו׳: מצוה להקריב בכל יום תמידים ואח״כ להדליק אש, ז״ש אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. ואח"כ, תרומת הדשן, ואח״כ קרבן נדר או נדבה. תנאים ואמוראים, כל אלו התמידים הם מדותיו של הקב״ה, דהיינו הספירות, שצריך שיהיה להם מנוחה. ואע״פ שכל הספירות כולם אחד, מכל מקום כל ספירה וספירה ממונה על שבתות וזמנים וימים טובים דהיינו שבכל שבת ובכל יו״ט שולטת ספירה אחרת, ומדה ההיא השולטת באותו זמן, כל הספירות נכללות בה, כי בכל ספירה כלולות כל עשר ספירות, ונקראות כולן על שם אותה ספירה השולטת, בחסד חסדים, ובגבורה גבורות. אם ספירה השולטת היא חסד, נקראות כל עשר ספירות הנכללות בה, חסדים. ואם הספירה השולטת היא גבורה, נקראות כל ע״ס שבה, גבורות, וכך בכל מדה השולטת.