עול מצות איהי וכו׳: היא ודאי עול מצות, משום שבה נבראו כל הבריות שבשמים וארץ, כי כל המציאות שבג׳ עולמות בי״ע יצאו מן המלכות, ז״ש, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, שהוא אותיות בה׳ בראם, וכשבאים שבת ויו״ט, יורדת בינה, שהוא יה״ו, שהם חב״ד שבבינה, על ה׳ שהיא מלכות שמים, ואז היא נשמה יתרה, והיא הבינה, חרות על הלוחות, הלוחות הם המלכות, והשראת הבינה עליה, עושה אותה חרות מן כל הקליפות, והיא סוד אנכי שביציאת מצרים, דהיינו מ״ש, אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שהבינה פרשה כנפיה על הבת, שהיא מלכות, ועל המחנות שלה, ויש להם מנוחה. ואז נאמר במחנות סמאל והנחש, וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך. שם ה׳, היינו אות תפלין, אבל אות תפלין, ואות שבת, ואות של יום טוב, ואות ברית, כולם שוים. ועל כולם נאמר, וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך.