בשעתא דשמשא נפיק וכו': בשעה שהשמש יוצא, ביום, אומרים ישראל שירה למטה, והשמש למעלה. שכתוב, ייראוך עם שמש. בשעה שהשמש נוסע בגלגליו, פותח קול נעים, ואומר שירה. ומהו השירה שאומר. הוא, הודו לה' קראו בשמו וגו'. שירו לו זמרו לו וגו'. וישראל משבחים אל הקב"ה ביום. ז"ש ייראוך עם שמש. ואע"פ שהעמדנו מקרא הזה, אמר ר' אלעזר, אם לא היו בני העולם אטומי הלב וסתומי עינים, לא היו יכולים לעמוד מקול הנעימות של גלגל השמש, כשנוסע ומשבח לפני הקב"ה. וז"ש ייראוך עם שמש.