רקיע דלעילא איהו וכו': הרקיע שלמעלה, שהוא הפרסא, שבמקום החזה דבינה, שהיא ישסו"ת, הוא עומד על חיות עליונות, שהן חג"ת דז"א, ומשם, מן הרקיע הזה, מתפשטת ושורה צורת דכר אחד, שהוא סוד עליון על הנוקבא, דהיינו ז"א. ואלו שני רקיעים, אחד נקרא קצה השמים דהיינו הפרסא שבמקום החזה דז"א, שהיא קצה וסיום של ז"א הנקרא שמים. ואחד נקרא מקצה השמים, דהיינו הפרסא שבחזה דבינה, שמשם מתחיל ז"א הנקרא שמים. שכתוב, ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ראשי החיה שלמטה, במלכות הם ד' חיות שהם אורות עליונים על אלו ד' אותיות הרשומות בד' פתחים אלו שבגן עדן. (כנ"ל אות רצ"ה ורצ"ט בהסולם ע"ש) וארבע חיות אלו ה"ס ד' מלאכים כנ"ל בסמוך.

פירוש. כבר ידעת שרקיע פירושו סיום החדש שנקבע באמצע המדרגה מחמת שעלתה המלכות דכל מדרגה לבינה דכל מדרגה. (כמ"ש לעיל אות רצ"ב ד"ה ביאור) וסיום הזה נקרא ג"כ פרסא שבגוי מעוהי, העומדת באמצע הת"ת שה"ס בינה דגוף, במקום החזה, דהיינו באמצע המדרגה, ושם מסיימת המדרגה. ופרסא זו, כוללת בתוכה ג' הספירות חצי ת"ת ונה"י, שה"ס בינה ותו"מ שנפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה. (עי' לעיל אות ש"י ד"ה וצריך). וע"כ כל תחתון מלביש ג' ספירות נה"י דעליון, כי נפלו למקומו מחמת הסיום שנקבע במקום הפרסא. וז"ס אשר ז"א מלביש מפרסא שבאמצע ישסו"ת ולמטה, דהיינו חצי ת"ת ונה"י שלהם, להיותם בחינת בינה ותו"מ דישסו"ת שנפלו למקומו. שמחמת אין העדר ברוחני, נשארו שם בקביעות. ועד"ז המלכות מלבשת מפרסא שבאמצע ז"א ולמטה, דהיינו חצי ת"ת ונה"י שלו, שנפלו מז"א למקומה. ונמצא שז"א מתחיל ברקיע דישסו"ת, שהיא הפרסא שבאמצעו, וה"ס רקיע העליון, ומסתיים ברקיע של עצמו, שהוא הפרסא שבאמצעו של ז"א, כי משם ולמטה הוא מלובש במלכות, וזה נקרא רקיע התחתון. וזסו"ה, ולמקצה השמים עד קצה השמים. אשר ולמקצה השמים, היא רקיע דישסו"ת שמשם מתחיל ז"א הנקרא שמים. וקצה השמים, הוא רקיע של ז"א ששם הוא מסתיים.