כך הא יוה"כ וכו': כך, הנה יום הכפורים שה"ס אמא דהיינו בינה,הוציא כולם לחירות, ואנחנו נמצאים רעבים למזון, וצמאים לשתות. כי מבחינת בינה אינו נמשך אכילה ושתיה גשמיות, כי ע"כ אנו צמים ומתענים ביוה"כ. ע"כ היא מעטרת את המלך, שהוא ז"א בן הבינה, בעטרות שלו. דהיינו במוחין דחסדים. ביום הזה, בראשון לחג, אנו יודעים שמים חיים שורים עמה, ואנו שואלים לשתות למי שהוציאנו לחירות. דהיינו שתשפיע חסדים אל ז"א בשבילנו, אחר שזכינו למוחין דחכמה ממנה ביוה"כ, שה"ס חירות. ולפיכך אנו קוראים את היום, יום ראשון.