ואי תימא וכו': ואם תאמר, הרי יעקב,שברכו אביו ולא בירך את הקב"ה מתחילה. ומשיב, בוא וראה, בשעה שבירך יצחק ליעקב, לא ברכו עד שבירך את הקב"ה מתחילה, כיון שבירך את הקב"ה בתחילה, בירך את יעקב. מאין לנו זה, שכתוב ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. כאן נמצא הברכה להקב"ה, שכתוב אשר ברכו ה', שנתברך בקיום הברכות, ואח"כ כתוב אחריו, ויתן לך האלקים וגו'. כיון ש שדה ההוא, שהוא המלכות, כבר נתקיים בקיום הברכות, כי הברכות יוצאים ממנה, רק אחר שכבר נתקיימה בברכות. כעין זה בירך יעקב תחילה את הקב"ה, ואח"כ בירך את בניו. בוא וראה, בבוקר, צריך האדם להקדים ברכות להקב"ה, ואח"כ לשאר בני העולם. ובארנוהו, שכתוב, בבקר יאכל עד וגו', דהיינו כמ"ש להלן (דף רנ"ד אות תשצ"ד).