ות"ח בשעתא דעאל וכו': ובא וראה, בשעה שבא השמש, דהיינו תכף במשמרה ראשונה של הלילה, אלו כרובים העומדים במקום הזה, דהיינו בקודש הקדשים, העומד בנקודה דאמצעיתא שה"ס אבן שתיה, (כנ"ל אות תמ"ה) והיו יושבים בנס, דהיינו ע"י אורות דבינה שאינם שייכים לה הנבחנים לה לנס, היו מכים בכנפיהם ופורשים אותם, ונשמע קול שירת כנפיהם למעלה. ואז מתחילים לשיר המלאכים האומרים שירה בתחילת הלילה, כדי שיתעלה כבוד הקב"ה ממטה למעלה, ומהו השירה שהיו אומרים שירת כנפיהם של הכרובים. היינו הנה ברכו וגו' שאו ידיכם וגו'. ואז מגיעה השירה למלאכים העליונים לזמר.