ורזא דכתיב וכו': והסוד, שכתוב, מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך. שמשמע, שאשר הוא צדיק הנ"ל, יסוד דז"א, המשפיע מעדנים לנוקבא, עם כל זה, הוא דבר אחר, שאינו יסוד דז"א, כמ"ש ראוה בנות ויאשרוה, שהוא בחינת הנוקבא, ולא יסוד דז"א, וע"כ אמרה לאה, באשרי כי אשרוני בנות, והכל יפה. ובוא וראה, מעולם הבא, שהוא בינה, נמשך ויוצא לצדיק הזה, שהוא יסוד דז"א, לתת תענוגים ומעדנים לארץ הזו, שהיתה לחם עוני ונעשית לחם פנג. זהו שכתוב מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך, ודאי. וכבר בארנו. אשר, הוא בינה. (כנ"ל ב"ב אות ו') והוא נותנת מעדני מלך אל היסוד, והיסוד לנוקבא.