ולבתר מעילא לתתא וכו': ואח"כ ממשיכים ממעלה למטה, באר חפרוה שרים, באר, היא מלכות, חפרוה שרים, שהולידו אותה אבא ואמא. כי או"א תקנו את המלכות בסו"ה ויבן ה' אלקים את הצלע וגו'. כרוה נדיבי עם, אלו הם האבות, דהיינו חג"ת דז"א, שנקראים נדיבי עמים. כרוה, היינו שהם כרו מקום שיזדווג בה המלך בברכות. ובמה. הוא ע"י זווג. במחוקק זה יסוד. במשענותם זה נצח והוד. עד כאן ממעלה למטה. ממדבר, שהוא המלכות הנקראת דבור, מתנה, עולה ליסוד הנקרא מתנה. וממתנה עולה נחליאל, שהוא ת"ת. ומנחליאל במות, שהוא או"א. זה הוא קשר השלם קשר של אמונה, קשר שקיום הכל בו.