לבתר אתהדרו אתוון וכו׳: אחר כך חזרו האותיות והיו מתגלגלות בחקיקותיהן, בצירוף האותיות שנמסרו לאדם הראשון בגן עדן, להכניס אות א׳, שהיא מלכות בתוך ההעלם, אל המקום שנקרא קדש, דהיינו אמא, ואז יצאה ה ו׳ ונתנה מקום, בתחילת המלה, לאות א׳, ונתחברה ה א׳ עם אות ו׳, שלאחריה הן האותיות ק״ר, ו י', שהיא חסד, נכנסה בין אותיות ק״ר ונעשה קי״ר, ונחקקו והתנוצצו כבתחילה, והקול שה״ס קו אמצעי, יצא מביניהם, והתחברו התנוצציות האותיות, ויצאו לחוץ ונתגלו לכל המחנות שהיו נוסעים עם אלו האותיות, שהם המחנות של ד׳ המרכבות דמיכאל כנ״ל, וכשמתחברות התנוצציות האותיות, בבחינת הצירוף, מכה קול ביניהן, וחקיקותיהם נראות לכל המרכבות, בצירוף אוקי״ר, והקול חוזר מהן וקורא בין המרכבות, אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר. בקולפוי, פירושו בחקיקותיו, כי על פצל מתרגם קלף. (בראשית ל').

פירוש. אחר שכל האורות דחג״ת שבצירוף ויקרא השפיעו אל ה א׳ זעירא דויקרא, נעשתה ה א׳ שהיא המלכות מלאה בברכות והאירה בהארת חכמה שבה, ועלתה לאמא, ואז נעשתה המלכות חשובה יותר מז״א, בסוד אשת חיל עטרת בעלה, ונמצא שה א׳ שהיא החכמה עלתה לפני ה ו׳ שה״ס ז״א, שהוא חסדים, ונעשה הצירוף א״ו, וגם ה ק׳ שה״ס גבורה וקו שמאל, האירה בחכמה שבה ושלטה, ומשום זה הקדימה עצמה אל ה י׳ שה״ס חסד, דהיינו ק״י, ובזה נהפך הצירוף ויקרא לצירוף אוקיר. שזסו״ה, אוקיר אנוש מפז וגו'. שהצירוף הזה יורה, על שלישת אור החכמה, כמבואר.