דבורה דאתת לשבחא וכו׳: דבורה, שבאה לשבח שבח המלך הקדוש, אמרה, ה׳ בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום. מלמד שהקב״ה הזמין כל שאר העמים לקבל התורה ולא רצו. שואל, וכי לא היה גלוי לפניו שלא ירצו, ולמה הזמינם. ומשיב, אלא שלא יהיה להם להם פתחון פה, שאם היה נותן להם הקב״ה את התורה, היו שומרים אותה. וע״כ הזמינם. וכל אלו הכתובים שאמרתם דבורה, הכל הוא בסוד החכמה, עד אותה שעה ששבחה את עצמה, שנאמר, עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל, שהעמדנו שאז נסתלקה ממנה רוח הנבואה. ומשום זה אמרה, עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר. דהיינו שהיתה צריכה לחזור ולעורר את רוח הנבואה.