ת״ח באינון עלאי וכו׳: בוא וראה, באלו עליונים, או״א, כתוב בהם אכילה ולא שתיה. מהו הטעם. הוא, כי מי שיש לו נאדות יין, לאכול הוא צריך. ומשום ששם, באו״א עלאין, שורה יין המשומר, ע״כ כתוב בהם אכילה. ובאלו התחתונים זו״ן, הצריכים שקוי, כתוב בהם שתיה, כי כל הנטיעות שהם צריכים להשקותם מנחל העמוק, שהוא בינה. ועל כן באלו כתוב אכילה ובאלו שתיה. אלו נקראים רעים, או״א עלאין, ואלו, זו״ן, נקראים דודים.

פירוש. מוחין דחסדים מכונים אכילה, וה״ס המוחין דאו״א עלאין, שהם חסדים בלי חכמה, בסו״ה, כי חפץ חסד הוא, והם אוירא דכיא. ומוחין דהארת חכמה, ה״ס שתיה, שה״ס יין המשמח, וז״ש, באינון עלאי כתיב בהו אכילה בלא שתיה, כי באו״א עלאין אינו נוהג שתיה שהיא הארת חכמה, כי בהם אין ה י׳ יוצאת מאויר, (כנ״ל ב״א ד׳ רנ״ו ד״ה נחית) אלא אכילה בלבד, שהיא חסדים ע״כ כתוב בהם אכלו רעים. מאן דאית ליה גרבי דחמרא אכילה בעיא, כי או״׳א עלאין נבחנים כמו שלא יצאו מראש א״א (כנ״ל ב״ב דף ל״ו ד״ה ולפיכך) והם מלבישים למוחא סתימאה, המכונה יין המשומר. וע״כ יש להם גרבי דחמרא ואינם צריכים אלא לחסדים. ובאינון תתאי, דהיינו זו״ן, דבעיין שקיו, שהם צריכים לחכמה וכל זמן שאין להם חכמה נבחנים בהם החסדים לו״ק בלי ראש, כתיב בהו שתיה, דהיינו שתו ושכרו דודים. וז״ש, דהא כל נטיען שקיו בעיין מנחלא דעמיקא, שהם צריכים לקבל חכמה מישסו״ת הנקרא נחלא עמיקא. ואם לא, הם ו״ק בלי ראש.