על ה' אמר ר"א וכו': אר"א, אז תשב לא כתוב, אלא אז תתענג על ה', היינו שמים שהוא ז"א, שכתוב רומה על השמים אלקים, שפירושו ז"א, והרכבתיך על במתי ארץ, היינו ארץ החיים, שהיא המלכות שנקראת ארץ, ומשמע משכתוב, על במתי, הוא לכלול ציון וירושלים שהם פנימיות וחיצוניות של יסוד המלכות, והיינו שהכתוב מדבר משמים של מעלה, שהוא ז"א ומארץ שלמעלה, שהיא המלכות. והדבר שאמר ר' שמעון כך הוא כמו שאמרתי, והכל אחד, שכתוב, ועד עתיק יומיא מטא וגו'. וכל אלו הדברים עולים במקום אחד.

פירוש. ר' אבא מבאר דברי ר' שמעון, שאמר, על ה' פירושו כתר, ואומר ר' אבא, שכונתו, שפע הכתר הנמשך מכתר לז"א, והמקבל הוא במקום ז"א. כי אם היתה הכונה במקום כתר, היה צריך לומר אז תשב על ה', שישב במקום כתר, והכתוב אומר אז תתענג, היינו שיתענג משפע הכתר שבמקום ז"א, הנקרא שמים, ולא ממקום הכתר, שאין השגה שם. וכן על במתי ארץ שמפרש ר"ש שהוא שמים, דהיינו ז"א, אומר ר' אבא שהיא המלכות, והיינו ג"כ שפע ז"א המקובל ממקום המלכות, הנקראת ארץ. וז"ש, ומלה דאמר ר"ש הכי הוא וכו'. כי רק מפרש דבריו כמו שנתבאר. ומוכיח דבריו, שאין כונת ר"ש כתר ממש, שהרי מביא הכתוב, ועד עתיק יומיא מטא, דהיינו רק שמגיע לכתר הנקרא עתיק יומיא, כי מטא פירושו מגיע, והיינו ע"י שמקבל שפע הכתר ממקום ז"א, הוא מגיע לכתר.