ר' אבא אמר וכו': רא"א, מכאן נשמע שירד אל השכינה. כתוב, מפני אשר ירד עליו ה' באש, וכתוב, כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, דהיינו השכינה. הרי שירד אל השכינה. ומקשה, וכתוב, וה' המטיר על סדום ועמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים. הרי שז"א עצמו הוא אש שממנו ירד על סדום. ומשיב, וה' המטיר זה ארץ, שהיא השכינה. כי והויה יורה על הוא ובית דינו שהיא השכינה, (כנ"ל בשלח דף י"ג אות נ"ב) וממנה נמשך האש על סדום. אלא מאיזה מקום לקחה זה, מוכיח סוף המקרא, שכתוב מאת ה' מן השמים, מן השמים ממש שהוא ז"א. שכל מה שיש לשכינה מקבלת מן ז"א. ר' חייא אמר, מכאן נשמע שירד ונתחבר עם השכינה. וידבר אלקים את כל. אלקים הוא השכינה, כל, היינו כלל הכל שהוא ז"א, כי בזה, בז"א, תלוים הכל. הרי שז"א ירד ונתחבר עם השכינה.